<h1>הבתים — שערי תענית שער ראשון</h1>
<h2>דף י.</h2>
תעניות אלו שגוזרין על הצבור מפני הצרות אינן יום אחר יום, שאין הצבור יכולין לעמוד בדבר זה, ואין גוזרין בתחלה תעניות אלא לשני בשבת ובחמשי שלאחריו ובשני שלאחריו, וכן על סדר זה שני וחמשי ושני עד שירוחמו, לר"ם. אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי שלא להפקיע השערים. יש מי שאמר, שלא אמרו זה אלא בתעניות שגוזרין על הצבור, מפני שיצטרכו לקנות ליל התענית, ולצורך השבת, ויפקיעו השערים. ואפילו בתעניות שאין מתענין בהם אלא היחידים, כמו שיתבאר אין מתחילין בהם בחמישי, מן הטעם שבארנו. אבל יחיד שגזר על עצמו תענית מפני צרתו, או מפני דבר אחר, יכול להתחיל בחמשי. יש מי שאמר, שאפילו יחיד המתענה על צרתו אין מתענה בתחלה בחמשי. והראשון נראה לנו עיקר.
<h2>דף יב:</h2>
בכל יום תענית שגוזרין על הצבור מפני הצרות, בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת ובודקין על מעשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצי היום, ומסירין המכשולות של עברות. ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמה ועברות, ומפרישין אותן, ועל בעלי זרוע (ומפשילין) [ומשפילין] אותן וכיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב, רביע היום קורין ברכות וקללות, שנאמר, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ומפטירין בנביא בתוכחות מענין הצרה. ורביע היום האחרון מתפללין מנחה ומתריעין וזועקין כפי כחם, לר"ם.
<h2>דף יד.</h2>
בימי התעניות האלו זועקין בתפלות ובתחנונים, ומריעים בחצוצרות בלבד. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר, השופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות, ואין תוקעין בחצוצרות ובשופר כאחד אלא במקדש, שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', לר"ם. יש מי שאמר שבתעניות שהיו מתענין על הצרות היו מריעין בשופרות אם ירצו, ולא אמרו מקום שיש חצוצרות אין שופר אלא שאין תוקעין בשופר עם חצוצרות, אבל תוקעין בשופר בלא חצוצרות. והראב"ד כתב שלא היו תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד, ומה שאמרו מתריעין בתעניות אחרונות של גשמים בשופרות כמו שיתבאר, תרועה זו לא היתה בתוך הברכות כי התקיעה שבתוך הברכות היתה בחצוצרות, והתקיעה שהיו מתריעין בשופרות היתה אחר התפלה כדי להזכיר איל של יצחק, ומדברי הר"ם שהתרועה שהיתה בשופרות לא היתה אלא במקדש. ודעת הראב"ד נראה לנו עיקר.
<h2>דף טו:</h2>
תעניות אלו שגוזרין על הצבור מפני הצרות אינן יום אחר יום, שאין הצבור יכולין לעמוד בדבר זה, ואין גוזרין בתחלה תעניות אלא לשני בשבת ובחמשי שלאחריו ובשני שלאחריו, וכן על סדר זה שני וחמשי ושני עד שירוחמו, לר"ם. אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי שלא להפקיע השערים. יש מי שאמר, שלא אמרו זה אלא בתעניות שגוזרין על הצבור, מפני שיצטרכו לקנות ליל התענית, ולצורך השבת, ויפקיעו השערים. ואפילו בתעניות שאין מתענין בהם אלא היחידים, כמו שיתבאר אין מתחילין בהם בחמישי, מן הטעם שבארנו. אבל יחיד שגזר על עצמו תענית מפני צרתו, או מפני דבר אחר, יכול להתחיל בחמשי. יש מי שאמר, שאפילו יחיד המתענה על צרתו אין מתענה בתחלה בחמשי. והראשון נראה לנו עיקר.
אין גוזרין תענית על הצבור בשבתות ולא בימים טובים ובראשי חדשים ובחנכה ובפורים ובחולו של מועד. אבל בערב שבת מתענין ומשלימין. ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. ויחידים שגזרו תעניות, ופגעו בהם חנכה או פורים או ראש חדש, אם הם התעניות הראשונות שמתענין בהם היחידים כמו שיתבאר, אפילו התחילו להתענות, מפסיקין בראשי חדשים וחנכה ופורים. אבל צבור שגוזרין תעניות, ופגעו בהם חנכה או פורים וראש חדש אין מפסיקין, ואפילו לא התחילו אלא בתענית אחת. כתב הראב"ד, מפני מה היחידים מפסיקין בחנוכה ופורים ואין מתענין מפני אסור כולל, כדרך שאמרו, שבועה שלא אוכל מצה, אסור לאכול מצה בלילי הפסח, משום אסור [כולל]. ויראה לי, שהתעניות האלו לא של יחיד לא של צבור שבית דין גוזרין אותם, אינן נדר, אלא קבלת יום ויום בפני עצמו, ולא אפילו ליומו, שאם ירדו אפילו בו ביום מפסיקין, ואלו היו עליהן תורת נדר כיון שהתחילו להתענות אפילו בשבתות וימים טובים אין מפסיקין. ואעפ"כ אין מפסיקין תענית צבור אם התחילו, מפני שגזרת בית דין חזקה היא כנדר כולל.
<h2>דף יח:</h2>
אין גוזרין תענית על הצבור בשבתות ולא בימים טובים ובראשי חדשים ובחנכה ובפורים ובחולו של מועד. אבל בערב שבת מתענין ומשלימין. ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים. ויחידים שגזרו תעניות, ופגעו בהם חנכה או פורים או ראש חדש, אם הם התעניות הראשונות שמתענין בהם היחידים כמו שיתבאר, אפילו התחילו להתענות, מפסיקין בראשי חדשים וחנכה ופורים. אבל צבור שגוזרין תעניות, ופגעו בהם חנכה או פורים וראש חדש אין מפסיקין, ואפילו לא התחילו אלא בתענית אחת. כתב הראב"ד, מפני מה היחידים מפסיקין בחנוכה ופורים ואין מתענין מפני אסור כולל, כדרך שאמרו, שבועה שלא אוכל מצה, אסור לאכול מצה בלילי הפסח, משום אסור [כולל]. ויראה לי, שהתעניות האלו לא של יחיד לא של צבור שבית דין גוזרין אותם, אינן נדר, אלא קבלת יום ויום בפני עצמו, ולא אפילו ליומו, שאם ירדו אפילו בו ביום מפסיקין, ואלו היו עליהן תורת נדר כיון שהתחילו להתענות אפילו בשבתות וימים טובים אין מפסיקין. ואעפ"כ אין מפסיקין תענית צבור אם התחילו, מפני שגזרת בית דין חזקה היא כנדר כולל.
<h2>דף יט.</h2>
מצות עשה מן התורה לתקוע בחצוצרות בשעת המלחמה, לעורר הלבבות ולשוב אל ה', שנאמר וכי תבאו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם, ובכלל מצוה זו לזעוק ולהריע בעת הצרות, כך למדנו מפי השמועה על הצר הצורר אתכם על כל צרה שלא תבא על הצבור כגון שדפון וירקון וכיוצא בזה. כתב הר"ם ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבא צרה על ישראל ויצעקו אל ה' ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים אירע להם, כמו שכתוב עונותיכם הטו אלה, וזהו שיגרום להם להכיר הצרה מעליהם, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם לההדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף בהם הצרה צרות אחרות. והוא שכתוב בתורה והלכתם עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. כלומר שאביא עליכם צרה כדי שתשובו, ואם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי, ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבא על הצבור עד שירחמו מן השמים.
